החלטה בתיק בש"פ 5872/13

1.        לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2013 (מ"ת 59779-07013, השופטת ג' רביד) במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.        כנגד העורר, יניב מלכה, וכנגד תשעה נאשמים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות הנוגעות למתן הלוואות חוץ בנקאיות בעיר תל אביב ולפעולות פליליות שונות בגבייתן (כתב אישום שנדון אף בהחלטתי בבש"פ 5888/13 אשכנזי נ' מדינת ישראל (11.9.2013) (להלן: עניין אשכנזי) בעניינם של שני נאשמים אחרים באותה פרשה). לעורר מיוחסות בכתב אישום זה העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), סחיטה באיומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין וסחיטה בכוח לפי סעיף 427 רישא לחוק העונשין.

3.        לפי האישום הראשון, רונן ח' (להלן: רונן) לווה במהלך שנת 2011 או בסמוך לכך סכומי כסף ממספר אנשים, ובהם סך של 5,000 שקל מן העורר. רונן החזיר חלק מהסכומים שלווה אך נקלע לקשיים כלכליים ובמהלך שנת 2012 לא עמד בתשלום החזרי ההלוואות. בעקבות כך עבר רונן להתגורר במקלט של בית מגורים, ואחותו, אילנה (להלן: אילנה) הודיעה למלווים כי היא לוקחת את האחריות על החזר החובות ואף החלה לשלמם, אך תוך זמן קצר התקשתה אף היא לעמוד בתשלומים הנדרשים. בעקבות כך, החלו חלק מן הנאשמים, ובהם העורר, לנקוט בשורה של אמצעי הפחדה כנגד אילנה, איימו עליה ו"קנסו" אותה. באשר לעורר, נטען כי הוא הגיע לדירה פעמים רבות, צעק, קילל את אילנה ובני משפחתה ואיים כי "יזיין" את רונן. ביום 7.7.2013 או בסמוך לכך הגיע העורר לדירה וצעק לעבר אמה של אילנה ורונן "הכנתם לי את הכסף, אם לא אני אזיין את הבן שלך". בעקבות כך מסרה האם לידי העורר סך של 600 שקל, ומאוחר יותר מסרה לו אילנה 400 שקל נוספים. על פי הנטען, אילנה מסרה לעורר סכום כולל של למעלה מ-15,000 שקל, אך הוא טען כי היא חייבת לו 5,000 שקל נוספים.

4.        לפי האישום השישי, יורם ק' (להלן: יורם) ואמיר ב' (להלן: אמיר) נקלעו לקשיים כלכליים, ועל כן העבירו במהלך שנת 2011 שיקים לניכיון לאורן הוני (להלן: הוני), בעלים של משרד למתן שירותי ניכיון שיקים. לאחר שמספר שיקים שמסר יורם להוני לא כובדו, טען הוני שיורם חייב לו 180,000 שקל ואף הטיל עליו ריבית כך שהחוב הגיע לסך של 230,000 שקל. במהלך השנים 2013-2011 נקט העורר באמצעי הפחדה שונים על מנת להניע את יורם לשלם להוני את החוב הנטען. הוא התקשר ליורם מדי יום ואיים עליו כי "יהיו בעיות" אם לא ישלם. במועד לא ידוע בשנת 2011 נסע העורר עם יורם ברכב ואמר לו כי "היה צריך לזרוק אותו לאיזה בור" משום שיורם אמר לאחרים שהעורר מטריד אותו. לאחר שלמד מיורם כי אמיר חייב לו מאות אלפי שקלים, החליט העורר לסחוט אותו באיומים על מנת שאמיר יעביר את הכספים אותם הוא חייב ליורם, שבתורו יעבירם להוני ולעורר עצמו. ביום 22.10.2011 או בסמוך לכך, נסע העורר עם יורם למשרדו של אמיר ללא תיאום מראש, ודרש כי ישלם ליורם סך של 800,000 שקל. ביום 26.11.2011 הגיעו העורר, יורם והוני למשרדו של אמיר. באותו אירוע איים העורר על אמיר כי אם לא ישלם לו הוא "יזיין" אותו. כאשר הבחין העורר שאמיר מקליט את השיחה, צעק עליו, אחז אותו בידו והזהיר אותו לבל יעשה כן. כתוצאה מהמעשים האמורים, מסר יורם לעורר סך של כ-100,000 שקל, וכן מסר להוני סך של כ-170,000 שקל.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את הנאשמים בפרשה עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם, במסגרתה טענה כי יש לה ראיות טובות להוכחת המיוחס לנאשמים. כמו כן, נטען כי מעשיהם של הנאשמים מקימים את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

6.        בהמשך - הסכימה המדינה לכך שנאשם 7, ראובן מטטוב, ונאשם 8, אברהם יוסופוב, ישוחררו למעצר בית - באיזוק אלקטרוני ובכפוף להפקדת ערבויות כספיות. 

7.        חומר החקירה שהוצג על-ידי המדינה בעניינו של העורר מבוסס בין השאר על הודעות שנמסרו על-ידי מתלוננים ואנשים אחרים ועל מסמכים שנתפסו במחשבו של העורר.

החלטתו של בית המשפט קמא

8.        בית המשפט קמא קיבל את הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים - לאחר שקבע כי יש בעניינו ראיות לכאורה וכי התקיימה לגביו חזקת המסוכנות.

9.        בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר באישום הראשון. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי כבר מהודעתה הראשונה של אילנה היא הזכירה את העורר כמי שהלווה כסף לרונן, הפעיל עליה לחץ כדי שתחזיר את החוב ו"קנס" אותה. בית המשפט קמא ציין עוד כי בהודעותיה הראשונות אכן הציגה אילנה את העורר באור פחות שלילי מאשר בהמשך, אך אפשר שהדבר נבע מפחד. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי קיימות אינדיקציות ברורות לכך שאילנה ובני משפחתה חוששים מן העורר. בית המשפט קמא ציין גם כי העורר, ששמר על זכות השתיקה במרבית חקירותיו, אישר כי אכן הלווה כסף לרונן ואף הגיע לדירה כדי לגבות את חובותיו. הוא אף הודה שאילנה נתנה לו סך של 2,000 שקל כשבועיים לפני חקירתה, ובכך חיזק את גרסתה. בית המשפט קמא קבע כי טענותיו של העורר בנוגע לשינויים שחלו לכאורה בגרסתה של אילנה הן טענות מהימנות מובהקות שיידונו בהליך העיקרי, ואין בהן כדי לכרסם בתשתית הראייתית השוקלת לחובתו.

10.      בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת המיוחס לעורר באישום השישי. בית המשפט קמא ציין כי תמליל חקירתו של יורם מיום 21.7.2013 מלמד כי הוא חשש מאוד מן העורר, וכי האחרון ניסה להשתלט על עסקיו של יורם ולהפוך לשותף שלו, בעל כורחו. בית המשפט קמא ציין כי אף שיורם חזר בהמשך מהגרסה שבה הפליל את העורר, גרסתו זו נתמכת על ידי הודעותיהם של אמיר ושל ענבל, מזכירתו של אמיר (להלן:ענבל).

11.      בית המשפט קמא קבע כי הכלל הוא שאין לשחרר נאשמים בסחיטה באיומים לחלופת מעצר, למעט בנסיבות חריגות. בהתייחס למקרה דנן, קבע בית המשפט קמא כי הפחד שהפילו המעורבים בפרשה על קורבנותיהם והחשש שישבשו את הליך המשפטי תומכים במסקנה כי לא יהיה די בחלופת מעצר בעניינם. נוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערר

12.      ביום 2.9.2013 התקיים בפני דיון בערר. בשל מורכבותו והיקפו של חומר הראיות אפשרתי לצדדים הגשת השלמת טיעון בכתב. בהמשך לכך ביום 8.9.2013 הגישה המדינה השלמת טיעון מטעמה, וביום 9.9.2013 הגיש העורר השלמת טיעון מטעמו.

13.      העורר ביקש שעררו יידון בנפרד מעררם של שני מעורבים אחרים בפרשה, שנדון אף הוא בפני (כאמור, בעניין אשכנזי). לטענתו, הוא אינו עוסק כלל בתחום ההלוואות ו"שרבובו" לכתב האישום נובע מטעות ואף מסב לו נזק, שכן הוא כלל אינו קשור לנאשמים האחרים בכתב האישום.

14.      באשר לאישום הראשון טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, וכי מכל מקום אפילו קיימות ראיות כאלה, הן חלשות מאוד. העורר טוען בהקשר זה כי רונן התחנן בפניו שילווה לו כסף, והוא לווה עבורו כסף מגורם שלישי לאחר שהבהיר לרונן כי אינו עוסק במתן הלוואות. העורר מאשר כי קיבל כספים מאמם של רונן ואילנה, אך טוען כי לא איים או קילל את אילנה או את האם, וגורס כי הדבר עולה מהודעתה הראשונה של אילנה מיום 19.5.2013 שבה לא אמרה כל מילה רעה עליו. העורר מוסיף וטוען כי גם בהודעות מאוחרות יותר טענה אילנה כי אין לה כל בעיה עמו, ורק בהודעתה הרביעית טענה אילנה כי העורר איים עליה. העורר טוען גם כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהודעותיה הראשונות של אילנה והתמקד רק בהודעתה הרביעית בעוד שלמעשה אין כל ראיות הקושרות אותו למעשים המיוחסים לו.

15.      בהתייחס לאישום השישי, גורס העורר כי לא איים על יורם וזה לא פחד ממנו. לדבריו, הייתה ביניהם שותפות עסקית, והעורר אף קיבל מיורם משכורת. העורר טוען עוד כי גם מהודעתו של אמיר עולה שלא פחד ממנו ושהוא לא איים עליו כלל. כן טוען העורר כי אף אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, הרי שהן בעוצמה מאד נמוכה המצדיקה שחרור לחלופת מעצר. בהקשר זה, הוא מצביע גם על העובדה שכנגד הוני, שעל-פי הנטען הוא פעל בשיתוף עמו, כלל לא הוגש כתב אישום. העורר טוען עוד כי עברו הפלילי אינו מכביד, וכי גם העובדה שהמשפט צפוי להיות ארוך ושיישמעו בו עדים רבים אשר אינם נוגעים אליו היא שיקול התומך בשחרורו לחלופה.